אלכס הגיעה לעמותה באפריל 2014 לאחר שנמצאה באזור התעשייה בחולון, עם הגורים שלה. כל הגורים שלה הוצלו ואומצו, אבל היא נשארה בתא. אלכס התגלתה כסוג של "כלבת בר", כלבה שלא מוכנה לצאת לטיולים, בקושי מוכנה שישימו עליה קולר ולא מסכימה למגע ולליטופים. במצב זה, למצוא לאלכס בית מאמץ היה בגדר משימה בלתי אפשרית. במשך שנים, מגוון מאלפים באו והלכו, אך אף אחד מהם לא הצליח אפילו להוציא אותה לטיולים מחוץ לבית המחסה.
בספטמבר 2017, עם כניסתו של יובל נבון לתפקיד מנכ"ל העמותה, הוא שיתף את נגה רונן, מנהלת מכללת אנימה לאילוף וטיפול בגישה חיובית, בסיפורה של אלכס והבהיר לה שאלכס היא המשימה החשובה ביותר ויש לעשות הכול שהכלבה הזו תיחשף לאור השמש ותטייל ככל הכלבים.
נגה כמובן נרתמה לתהליך השיקומי, באהבה גדולה, ביחד עם המאלף קובי רודריג. לאחר הליך מורכב שארך 8 חודשים, כן! 8 חודשים, אלכס התחילה לצאת לטיולים, מדי יום, עם מגוון מתנדבים ובראשם אליסן אלמוג, חברת הוועד המנהל של העמותה, שהייתה חלק מהתהליך מיומו הראשון.
השיקום של אלכס היה פיזי, רגשי והתנהגותי. אלכס יצאה לטיולים ואפילו חיכתה להם בתשוקה רבה, אבל עדיין נמנעה מליטופים ולא אהבה מגע.
לאורך השנים פרסמנו בכל ערוץ אפשרי את סיפורה של אלכס ואת התהליך שעברה הכלבה המיוחדת הזו, אך לצערנו אף אחד לא רצה לאמצה ולהמשיך את בניית האמון בבית ולא בבית המחסה.
לצפייה בסרט המלווה את תהליך השיקום של אלכס, כאשר עוד חשבנו שניתן יהיה למצוא לה בית:
בספטמבר 2019 אלכס החלה להראות סימני חולשה. היה לה קשה לצאת לטיולים ואפילו המדרגה הקטנה שעליה לעלות בכניסה לבית המחסה הייתה לא פשוטה עבורה. באחד הימים צוות הבוקר, שפתח את בית המחסה, גילה כי יש לה פצע גדול ומדמם ברגל. הם "טסו" איתה למרפאה וטרינרית ומבדיקה דחופה התגלה הנורא מכל - אותו פצע התברר כגידול סרטני. אחרי טשטוש וסדרת בדיקות וצילומים התגלו גידולים רבים נוספים בגופה. בצער רב הובהר לנו כי מדובר בסרטן אלים ואלכס, בעצם, הגיעה לפרק האחרון בחייה.
דמיינו לרגע את סיפורה. כלבה שניצלה עם גוריה, גורים שחיים באושר והיא, לצערה, מעבירה שנים על גבי שנים בבית מחסה, בלי חשיפה ובלי רצון למגע. נכון, לאחר תהליך האילוף שעברה, הוקל לה עם טיולים ומתנדבים, אך עדיין בית המחסה היה ה"בית" שלה ובית מחסה הוא לא בית! ואז סרטן...
אף בעל חיים לא צריך להעביר את חייו עד יומו האחרון בבית מחסה. אף בעל חיים לא צריך להתמודד עם מחלה קשה ועם סוף חייו בין קירות רועשים עם עשרות כלבים וחתולים. כל בעל חיים זכאי ל "שם משפחה". זכאי למשפחה! יובל ומשפחתו החליטו לקחת את אלכס לביתם, שם תעביר את ימיה האחרונים.
במשך שנה פחות שבועיים, חיה אלכס עם משפחת נבון. היא אימצה לעצמה פינה בסלון הבית, יצאה לטיולים, קיבלה פינוקים מכל בני הבית וביחס להערכות הוטרינרים שאבחנו את מצבה – היא האריכה ימים! נכון, גם אחרי שנה בבית, היא העדיפה שלא ילטפו אותה, אבל כמה אהבה היא קיבלה בשנה הזו...
שבועיים לפני "חגיגות השנה לאימוץ של אלכס, החליטה אלכס בדרכה המיוחדת לוותר על החגיגות וסימנה בגופה שהגיע זמנה לפנות את הפינה שכל כך אהבה (לצד ארון הדיסקים) ולנו רק נותר לקבל בכניעה ולהיפרד ממנה בכאב.
כולנו יכולים למנוע עוד סיפור כמו אלכס. יש רבים כאלה. כולנו יכולים לצבוע "כלב שקוף" בצבעים של אימוץ מרגש. נכון, הם לפעמים קשישים, הם רגישים, הם בלי רגל או עין או סוחבים בעיה התנהגותית כזו או אחרת, אבל לכולם מכנה משותף אחד: כולם, אבל כ ו ל ם, ראויים וזכאים לשם משפחה. למשפחה!
אף כלב לא צריך לחיות ולמות רק עם מספר שבב ושם פרטי שקבע לו הסגר או עמותה. גם השבב של אלכס עודכן על-שם משפחת נבון. זה לא משנה כמה זמן נשאר לה, היא לא צריכה לעזוב את העולם כ"מספר". היא חייבת לדעת שהייתה חלק ממשפחה, גם אם זה לא לתקופה ארוכה.
אלכס 2007-2020
הסיפור של אלכס תועד בהומור על-ידי יובל לאורך השנה האחרונה של חייה. לקריאה חפשו #צוחקים_לסרטן_בפנים בפייסבוק.
Opmerkingen